<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימנים כ"א—כ"ב</h1>
<h2>דף לו.</h2>
תשובות פסקי דינין וזו היא עיקר השאלה. משפחות המתגרות זו בזו בחירופי' וגנאים. ונשמע לקהל קבלון וגזרו עליהם שלא ירגילו בכך, וקפצה האחת ונשבעה קודם גזירה שלא יקבלו עליהם גזירת הקהל ולא חדלו מחירופיהם. וקפץ אחד מן האחרת והזכיר לו שנטמע במי השמד ועמד אחד ואמר לזה הס מהזכיר שהרי נגזר על כך ולא הזכיר לו מי גזר עליה ועכשיו נודע שגזר רבינו גרשום על כך שכל המזכיר יהא בנידוי ויש תלמיד אחד מאוייביהם ומרדה שנתגרה זה בנדויו של רבי' גרשום נדוי עולמית שאין לנו חשוב כיוצא בו להתיר ומביא ראיה [מו"ק י"ז ע"א] מההוא מרבנן דסני שומעניה ושמתיה רב יהודה ושכיב רב יהודה אמרו ליה גבר' רבה כרב יהוד' ליכ' הכא וכו' ואילו אומרים שלא הוזכר להם שם הרב ולא ידעו באותה גזירה מעולם ולא נשמע לאזניהם ועוד שהם מעיר אחרת או אם ח"ו נדוי הוא יש כח בדור של עכשיו להתיר מאחר שיקבל הדין עליו שלא נתכוון הגאון לנדוי עולם והרבה ראיות לדבריו ושואלים להשיבם דבר. התבוננתי בשאלתם ובעומק ראיותיהם ויש בהם שיש לתלות עליהם ומהן יש שאין הנדון דומה להם והנני משיב כמה שהראוני מן השמים. אם יבורר בעדים מהוגנים המוחזקים בגזירת הרב חס ושלום ששינה בה מחומר שאר אלות וסייג הנוהג בדורות האלה האחרונים והוציא מפיו לשון שמתא וגם גזר שלא יזכר גנאי זה לבעלי תשובה עצמן ולא לדורותיהם והותרה בה המפקיר בשם גזירת הרב. אין לנו לנהוג קלות ראש בנדויו כי אין גדול כמותו להתיר ורואה אני את דברי התלמיד בזו שאם נדה הרב אדם בחייו ועמד במרדו ולא בא לפניו להתיר נדויו אין לו התר עולם וכן אם ח"ו שינה בזו בלשון שמתא להחמיר בה ממנהג הנוהג אין לו התר עולם, וכל ראיותיהם שהביאו על זו יש להשיב עליהן שכשנינו [שם ט"ז ע"א] מנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו לא שאנו אלא במנדין לכבודם אבל במנדין לכבוד שמים אף המנודה לתלמיד מנודה לרב וכ"ש לעיר אחרת כמה שנ' [משלי כ"א] אין חכמה ואין תבונה ואין עצה וגו' הושוו גדולים לקטנים וכ"ש רבי' גרשום זכר צדיק וקדוש לברכה שהאיר עיני גולה וכולנו מפיו חיין וכל בני גלות אשכנז וכיתים תלמידי תלמידיו הן ובדבר זה לכבוד שמים נידה שהרי מסיני הוזהרנו על כך [ויקרא כ"ה] לא תונו איש את עמיתו באונאות דברים הכתוב מדבר [ב"מ נ"ח ע"ב] אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשי אבותיך. ואע"פ שלדבריכם הן היו מגנין אתכם ממזרים ושאר גנאין שגזרו קהל קדש שבקבלון על כך והם נשבעו תחלה שלא לקבל גזירתם עליהם וסמכו על הוראת טעות לומר אין שבועה חלה על שבועה ועברו עליה ועכשיו אתם קורים עליהם נשיא בעושה מעשה עמך לא תאור [שם מ"ח ע"ב] ואילו אינם עושים לא זכיתם בזו כי אם בנים חטאו ועברו על אזהרת לא תונו ונשבעו לשוא את שבועתם וכשיצתה מפיהם יצתה לשקר שנשבעו לעבור על המצוה שלא לשמור חוקי דת עברית לשמוע בקול זקניהם גודרי גדר ומחזיקי סייג הם צריכי' מלקות משבועה ראשונה ונמי מגזירת קהל שעברו שעל כרחם חלה עליהם ואע"פ שהם בני עיר אחרת שהם לכבוד שמים נדו אבל אבותם לא חטאו בזו ולא הותר להם לספר אחר מטתם שהתשובה מגעת עד כסא הכבוד ואפי' הצדיקים גמורי' אין עומדים במקום שבעלי תשובה עומדים שנ' [ישעיה נ"ז] שלום שלום לרחוק ולקרוב [ברכות ל"ד ע"ב]. ושאתם מביאין ראיה (שהדורות) מתמעטין והולכין וחמור נדוי שלנו כנזיפה שלהן ועוד שאין אנו מתריעין בשופרות שפחה של בית רבי לא התריעה [מו"ק י"ז ע"א] דקאמרה ליה ליהוי ההוא גברא בשמתא ולא נהגו קלות ראש בנדויי' שלש שנים ואם נתמעט כבוד אחרונים מן הראשונים שאין צריך לנהוג נדויו יותר משלשים יום ואם בא להתיר מכאן ואילך יתירו לו אבל להקל בהתר הנידוי חמור עלינו נדוי כל שופט ושופט שעומד לישראל כבית דינו של ר' יהודה ואינו ניתר אלא בכיוצא בו דכתיב [שמות כ"ד] ויעל משה ואהרן נדב ואביהו וגו' למה לא נתפרשו שמותן של זקנים שלא יאמר אדם כו' וכתיב [דברים י"ז] אל השופט אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היה בימיו אלא כו' [ר"ה כ"ה ע"ב] וכשפסקנו הלכה [מו"ק ט"ז ע"א] הני בי' תלתא דמשמתי אתו בי תלתא ושרו לעולם בכיוצא בהם ולא פליגי אההוא דר' יהודה. אבל רואה אני את דבריכם שכל זמן שלא יעידו המוחזקים בה ששינה בה הרב להחמיר כגון נדוי עולם או שמתא צריכין אנו לדון את הצדיק לזכות שלא קללה זו תלה בבאין אחריו שמא ח"ו יתקפנו יצרו לאחד ויעבור בכעסו עליה ויודע אותו צדיק שאין בתלמי' המפרנסין אחריו את הדורות שיתיר את נד[ו]יו ואי אפשר ליבדל הימנו כל הימים ונמצאו כולן עוברים. ואפי' אמר אותו צדיק כל העובר יהא בנדוי לא אמר אלא שינהגו בו חבריו נדוי כמשפט כל דור ודור עד שיפייס באנא שא נא וכולם בין ישראל ללקות ברצועה ולילך יחף ואח"כ יהו כל עשרה שבציבור שלוחי רבינ' גרשום להתיר. או אם הזכיר לשון ארור ואמר מר [שבועות ל"ו ע"א] ארור בו נדוי בו קללה בו שבועה קיימ' לן [נדרים מ"ט ע"א] בנדרים ושבועות הלך אחר לשון בני אדם וכוונת לבו שהרי אין איסור זה בא אלא ע"י הגוזר ומה שלא נתכוון לגזור לא גזר וכבר הוחזקו דורות האחרונים העושים סייג וגדר לדורות הבאין שתולין התר הנדוי ורבוי העבריינים איש איש בשופטי דורו וכן נוהגים כל הקהילות ואף כאן אומר אני שלא אמר הצדיק יהא בנדוי אלא שגזר על הדור להנהיג בו נזיפה כדי רדויים ולפי דעתם כאותה ששנינו [קידושין כ"ח ע"א] הקורא לחבירו עבד יהא בנדוי שמא סבורים אנו שנדוהו גדולי עולם דור התנאים ושוב אין לו היתר לא באו אלא ללמד דורות הבאים שינהגו בו רידוי לייסרו על כך. ואל תאמר שאין (אנו) [לנו] לדון דינין שבלב להכריע דעתו של צדיק לזכות שאף בדיני ממונות שענשן גדול ליתן ממון מזה וליתן לזה שלא כדין מצינו כן כי האי דאמרינן [ב"מ ס"ח ע"ב] בני רב עיליש נפק עלייהו שטרא דהוה כתיב ביה פלגא באגר ופלג' בהפסד אמר רבא ר' עיליש גברא רבה הוה ואיסורי לאינשי לא ספי להו אלא הכי קאמר אי פלג' באגר תרי תילת' בהפסד אי פלגא בהפסד תרי תילתא באגר אלמ' סמכינן אגבר' רבה ודרשינן לישני' לאוקמיה למילתי' באין דלס ודופי והלכך יש להתיר אותו נדוי בשליחותו של צדיק כי ההוא [חולין י"ח ע"א] דההוא טבחא דלא סר סכינ' כו' אמרו ליה לא ניחוש לסבא אמר להו אנו שליחות' דידיה דא עבדינ' ועל זאת סומכים כל הקהילות המתירים קשרי הקודמים להם הכל לפי השעה ודרב יהוד' אינ' ראיה לכאן שנדהו לאלתר בחייו ובשמו של עבריין משום דסנו שומעניה והיה לו לשוב בחייו ולהתיר נדויו ולא שב הלכך לא נתלה בדורות הבאים. ועוד בזו אני רואה דבריכם מאחר שלא הוזכר לו שם הרב שגזר עליה ולא מראיה שלכם אני דן שאתם מביאי' ראיה מהתראת עדי נפשות שצריך להודיעו באיזה מיתה נהרג [סנהדרין ח' ע"ב] אין זו ראיה לכאן שגזירת הכתוב היא [דברים י"ז] יומת המת וכ' [במדבר ל"ה] ושפטו העדה והצילו העדה ואין בנו כח להרוג שלא מן התורה אלא לעשות סייג לשעה אבל אני דן מלשון גוזרי גזרות ומנהגם שאין מתכוונים לענוש את השוגג ואינ' יודעי' באותה גזירה אלא מקללים כל היודעה ומפקפק בה וכל מי שלא הוזהר בשם מי שגזר עליה לא פקפק בגזירתו ולא [בא] לכלל נדוי דלא הויא אפקירות' למהוי בנידוי עד דידע מאן ניהו גבר' רבה דקא מתפקר ביה והכי אמרינ' [מו"ק ט"ז ע"א] מנ"ל דאזמנינ' לדינ' דכתיב [במדבר ט"ז] (לכן) אתה וכל עדתך היו לקמי גבר' רבה פלניא דכתיב [שם] לפני ה' וגו' אלמ' בעינ' לאודועי מנו גבר' רבה דאזמניה דאי מתפקר ולא אתי לישמתיה וכל כמה דמתפקר בבי דינ' סתמ' לא הוי אפקירות' לגבי דההוא בי דינא אף זה לא פקפק בכבוד הרב ולא נתנדה לו ואפי' באנו להחמיר עליו אין להטיל עליו אלא חומר' של סתם גזיר' ולא נדוי גדול העולם שלא ידע בו. ואם היה המתרה מאנשי ריבו של מגנה אומר אני שאין זה קרוי יודעה לפי שלא היה נאמן עליו אע"פ שבדיני נפשות חלוקי' עליו חבריו על ר' יוסי לומר מתרה שאמרו אפי' מפי השד [מכות ו' ע"ב] הת' הוא דקבל עליו התראה ואמר יודע אני ועל מנת כן אני עושה אבל זה לא היה נאמן עליו כסבור לשתקו הוא בא ולחבוש פניו בטמון.
וששאלתם פעמים התירו אנשי קבלון כל גזירות שעליהן מפני פורעניות הבאות וסבורי' אתם לומר שהותרה אף גזירת גדול העולם בכך וסומכים אתם על זו שאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן [ע"ז ל"ו ע"א] דכל בית דין יכול לבטל בית דין חבירו חוץ משמנה עשר דבר אל תטעו בזו דהא דתנ' אין ב"ד יכול לבטל את דברי ב"ד חברו משנה שלמה ובבחירתא [עדיות פ"א מ"ה] תנינן לה ור' יוחנן בדורות האחרונים היה ולא נחלק על המשנה ולא אמרה ר' יוחנן אלא בגדול ממנו בחכמה ובמנין אמר. ושכתבתם עלי שאתיר את הנדוי חלילה לי זאת ליטול את השם ולעשותי ב"ד חשוב אם הייתי ביניכם הייתי נמנה עמכם בהתר אבל מי אני ליטול לי שם מקומות אחרים הנה אני הדל ומנייני הצעיר שידי יתומי יתומים יקבל עליו הדין וירצה את חבירו והתירוהו לו.
